"עמוק בתוכנו טמון פוטנציאל כביר הקורא לנו
להפתח אל החדווה ,התבונה ,החירות והאהבה שבתוכנו.
נוכחות זו קוראת לכם לשוב הביתה ברגע זה ממש ,כמהה להוציא אתכם לחופשי "
ברנדון בייס
על אובדן
בתהליך מסע הקשור באובדן יקרים לכם תוכלו להגיע להתבוננות בתובנות החיים
והמוות ויצירת מרחב לאבל ולכעס למפגש עם פחדים הנוגעים למוות
תוכלו לגעת ביחסים עם מי שהלכו לעולמם ולהיפתח אליהם.
תהליך "המסע" מאפשר לנו להתמודד עם תקופות קשות, להיות במרחב בטוח ומכיל בו
נוכל לפגוש בכאב, האבל, הכעס והצער, בתהליך יתאפשר לנו לבטא ולפרוק דברים
שלא נאמרו .
כולנו יודעים שהמוות חלק מהחיים, אך לרוב נפגוש בו כשאיננו מוכנים ונשאר כאב עמוק.
עם המוות, "נחסמות" מחשבות ורגשות שלא בוטאו והרבה פעמים יחסים שהיו קשים או
תקועים אינם זוכים לתיקון לפני המוות.
גם בתהליך האבל ישנם דברים שאינם משתנים או נעלמים עם הזמן שעובר.
גם אם המוות קרה אתמול או לפני שנים רבות , אם המוות בא במפתיע או בתהליך איטי
וממושך. ברוב המקרים הכאב כה גדול שלא נעז להרגיש אותו או לבטא אותו.
פעמים רבות אנו נשארים עם "עניינים בלתי פתורים" גם אם הלכנו לטיפול או שאנו
מדברים על הכאב.
אילו יכולנו להיות לרגע "מחוץ לזמן" ולתת לרגשות לעלות ? למילים לצאת ? אילו יכולנו
ליצור דיאלוג פנימי עם האדם שנפטר ?
אילו יכולנו להיות ולו לרגע במרחב בו נוכל לחוֹות חיבוק או מגע שמעולם לא קיבלנו
ומעולם לא נתנו ? או חיבוק שאנו כה מתגעגעים לחוות שוב?
ומה אם עדיין יש אפשרות לשנות את מערכת היחסים, גם אחרי המוות ? לחוות בפנים
את האהבה שמעולם לא זכתה להתגשם "בחוץ"?
מה שלא הספקנו לבטא במשך החיים סוגר את לבנו. אך גם אחרי המוות, נוכל לרפא עם
עצמנו את היחסים שיכולים להשתנות ולהחלים.
בעבודת המסע עולים רגשות אבל ואובדן שלא בוטאו ונאגרו בתוך הגוף, לעתים מתגלים
רגשות אלו בהקשר ישיר למחלות פיזיות .
למשל מטופלת שאיבדה לפני שנים רבות את תינוקה לפני לידתו ,ש"קברה" את הכאב
ולאחר עשרות שנים חלתה בסרטן הרחם. בתהליך המסע ביקשה להבין מדוע נוצרה
המחלה ? כשעלה הזיכרון המכאיב, בוטאו רגשות הכעס והצער תוך דיאלוג עד לסליחה
מלאה ופרדה מהילד שלא נולד והגעה לשלווה והשלמה עם עצמה.
בתהליך המסע מתאפשר עיבוד הכאב ויצירת מרחב של סליחה, אהבה והשלמה .
